פסק-דין בתיק עפ"ת 7389-02-11

לפניי ערעור על העונש שגזר בימ"ש קמא על המערער בתיק ת"ד 5061-10-10, בית משפט תעבורה פתח תקוה, כבוד השופטת רז.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בשכרות, אי ציות לאור אדום ברמזור, נהיגה רשלנית, גרימת חבלה של ממש, מהירות בלתי סבירה ונהיגה במצב השולל שליטה ברכב.

העונש שגזר בימ"ש קמא:

מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים.

פסילת רישיון נהיגה לצמיתות.

מאסר בן 12 חודשים על תנאי למשך 3 שנים.

הערעור מוגש נגד תקופת המאסר ונגד פסילת המערער מנהיגה לצמיתות.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער ,כי בימ"ש קמא טעה משנתן משקל יתר לעובדה, כי לחובת המערער הרשעה משנת 1994 בעקבות אירוע משנת 1991, בגין נהיגה בשכרות וגרימת מוות ברשלנות באותה נהיגה.

לדברי ב"כ המערער מדובר באירוע שהתיישן על פי החוק ,ומאז סיים ריצוי המאסר שנגזר עליו בשנת 1994 לא עבר המערער כל עבירה.

פסילת המערער לצמיתות מהווה החלטה קיצונית, לא מידתית ,שאין בה אור בקצה המנהרה. החלטה זו נוגדת עקרון החוקיות והאינטרס הציבורי, שכן זכות יסוד ,היא הידיעה שלאדם קיימת אפשרות לשקם עצמו ולחזור להיות כאחד האדם.

עוד נטען ע"י ב"כ המערער, כי רישיון הנהיגה בעולם המערבי המודרני אינו מותרות ,אלא זכות יסודית בסיסית הנובעת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו המעגן חופש התנועה כזכות יסוד.

עוד נטען, כי שלילת רישיון נהיגה לצמיתות, פוגעת בתחושת הצדק הטבעי וגורמת לתחושת סופיות ממנה אין דרך חזרה . קיימת חובה, כי למערער תהייה תקווה שיוכל לשוב ולהיות ביום מן הימים כאחד האדם.

ב"כ המערער הציג בפני בימ"ש קמא, שורה ארוכה של פסקי דין בעלי אופי חמור יותר מהאירוע נושא ערעור זה, ובתי משפט בחרו בענישה מקלה עשרות מונים מזו שהוטלה על המערער.

עוד נטען כי המערער כבן 50, מנסה לשקם חייו מאז מעורבותו בתאונה הקטלנית שהייתה בשנת 1991.

המערער לקח אחריות על מעשיו, הודה באשמה והביע חרטה עמוקה.

ב"כ המשיבה מבקשת שלא להתערב בעונש שנגזר על המערער בבימ"ש קמא.

 נסיבות התאונה קשות.

נסיבות הפציעה של המעורבת בתאונה, תינוקת בת 7 שבועות בלבד ביום האירוע, קשות ביותר. למערער עבר בעבירה של גרימת מוות בשעה שהיה שיכור ואין מקום להתערב בעונש.

לגופו של עניין, דין הערעור להדחות.